99 שניות על "חבל על הזמן"
על אף שהחיים שלנו מחולקים לקטעים ברורים של מטלות בטווחי זמן מוגדרים, איננו נותנים מקום ומחשבה באופן משמעותי למונח הזמן בחיינו.
ישנם חלקי זמן מוגדרים שמוקדשים למטלות ספציפיות שלא ניתן לוותר עליהם. כמו: שינה, אכילה, שירותים ונשימה. אח"כ ישנם חלוקות זמן ללימודים, עבודה, מפגשים חברתיים, מפגשים משפחתיים. אח"כ ישנם קטעי זמן לטיולים, בילויים שונים - הצגות, סרטים וכ"ו.
גם בחלק מהיצירות האומנותיות, הזמן הינו מרכיב משמעותי וחשוב. מלחינים טובים יודעים שביצירה טובה צריכים להיות חומרים מוסיקליים מספיק מעניינים עם תנודות קלות של מתח והרפייה. בשליש השלישי של היצירה יש לשים את שיא היצירה.
בתיאטרון כל הקונפליקטים שהופיעו במערכה הראשונה אמורים לבוא לפיתרונם במערכה האחרונה.
בקולנוע המתח שנבנה אף הוא מגיע בתמונות האחרונות לפיתרונו. אך, חייבים להיות גלים של מתח שהצופה לא יאמר בסוף הסרט: הסרט היה חלומי כי הוא פשוט ישן באותה עת.
לקולנוע ישנו אפקט נוסף. קולנוע טוב אמור להוציא את הצופה עם איזו שהיא הארה על החיים, כמו ספר טוב שלצד התיאורים השונים הוא מצייד את הקורא בניסיון חיים של הדמויות או של הסופר.
עם זאת, הצורך לנהל את הזמן באופן אפקטיבי כי ההתפוגגות שלו הינה מהירה אינו מצוי באופן נחוש בתודעה.
הסופר של סילברסטיין בסיפרו "העץ הנדיב" מאיר את נקודת הזמן בחיינו באופן הכי מחכים את הדעת. "העץ הנדיב" אינו רק אגדה, או סיפור בלתי אפשרי, או סוג של אמירה על החיים. זהו ספר שמהול באנושיות מהפן ההכי עשיר. העץ נותן ולא הילד לוקח. העולם שלנו הרי בנוי על ניצול המשאבים הקיימים וההנאה מהם מבלי לחשוב על מה יקרה אחר כך או מה יקרה אחרי.
אבל הספר מעביר את נקודת הזמן באופן הכי שקוף וברור. ילדות-משחק עם העץ עם העלים, בגרות-קטיף התפוחים ומכירתם, וכן מכירת ענפי העץ. אבל הסוף. כן הסוף. בסוף לא נותר מהעץ יותר מדי. רק גזע קטן שהוא סוג של מצבה לעבר. עם זאת, העץ ממשיך לתת בנדיבות. הוא מתנצל שאין לו מה לתת. אבל הילד כבר קשיש ובעצם כל מה שהוא צריך הינו לשקוע קצת בזיכרונות הטובים של נעוריו ילדותו ולנוח. כן, פשוט לנוח. והוא נח על מה שנשאר מהגזע.
עד כמה האלמנט של הזמן שהולך ונעלם נוכח בחיינו? עד כמה אנחנו מודעים לכך שכאשר אנחנו שופעי חוכמה, ניסיון וידע אין אנו שווים יותר או שווים בכלל!
האם אנחנו מודעים לכך שחשוב עבורינו לדעת לנצל את אותם רגעי חסד שמובילים אותנו אל הידע ולשפר את ההליכה אל הידע. האם יש לראות את הזמן כסוג של משאב שיש להקדיש לו יום יום זמן כדי לתכנן אותו, או כדי להשיג ממנו את מקסימום התועלת.
הזמן הינו מוצר מתכלה כמו העץ על שימושיו השונים. האם יש לתכנן ולנהל אותו באופן מסודר?
כן. שימוש אפקטיבי בזמן מאפשר לנו לחוות הנאות גדולות יותר ועל כן חשוב כל יום לכתוב את התוכניות לאותו יום, לכל השבוע לכל החודש ולכל השנה.
שימוש אפקטיבי בזמן והתייחסות אליו באופן מודע עשוייה להנחיל לנו יותר זמן איכות עם עצמינו ועם הקרובים לנו.
אורלי נתנאל
0526522484
www.orlynetanel.co.il
